שרוך וסנדלים יומנו של מדריך

עוצמה צבאית, מדינית, כלכלית ורוחנית בטריטוריה מוגדרת תחת ריבונות יהודית – זהו החזון שראו לנגד עיניהם מקימי המדינה. אך כאשר דור החלוצים פינה את מקומו, השתנתה גם תוכנת ההפעלה.

מזה עשורים ישראל נחבטת מכל הכיוונים: הזיות משיחיות על שלום בכל מחיר, אקסטזת גאולה, התמסרות לחיבוק הדוב האמריקני ופירוק החברה הישראלית למגזרים שאינם שווים במחויבותם לעתיד המדינה. את המחיר על כל אלה שילמנו ביום השחור בתולדותינו.

שלום לא עכשיו מציע מתווה בהיר – רעיוני ומעשי – לקביעת גבולות המדינה, לעיצוב היחסים עם אומות העולם ושכנינו, וליצירת שותפות אמיתית של כל אזרחי הארץ בחובות קיומו של המפעל הציוני.

עינת וילף היא יו״ר מפלגת עוז, מרצה וסופרת. בין ספריה בעברית: ״שיבה באוקטובר״ ו״מלחמת זכות השיבה״ (שנכתב עם ד״ר עדי שורץ), וכן ספרים נוספים בנושאי ממשל וחינוך. החוט המקשר בין כולם הוא זה: בבניין האומה אין קיצורי דרך.

מחשבות על הצילום הוא חיבורו האחרון של רולאן בארת, שראה אור בשנת מותו )1980(. בארת מחפש את המיוחד שבצילום בהשוואה לדימויים אחרים – ציור, ספרות ואף קולנוע – ומוצא אותו בהיותו הדימוי האחד והיחיד המעניק למתבונן בו, לפני כל חוויה אחרת, את ההכרה 'זה היה', 'זה היה אז ושם'. ממצא זה משמש לו ולאמנות בכלל, לתרבות, לחברה, לזיכרון ולמוות. נקודת מוצא לסדרה של הרהורים על הזיקה שבין הצילום לסגנון כללי, זהו גם אחד מחיבוריו האישיים ביותר, על אף עניינו ההגותי־ שכן חיפושיו אחר התגלות אימו בתצלומים ישנים הופכים אותו עצמו למעין מעבדה חיה לחקר הפנומנולוגיה של הצילום מנקודת ראותו של המתבונן(. רבים סבורים שזהו המושלם שבחיבורי בארת מבחינה סגנונית ורעיונית כאחת