שחמט למתחילים

הספר לינגותרפיה לוגו-לשונית לאדם החושב מציע תרפיה שעשויה לשחרר את האדם החושב מאמונות שגויות ומדוגמות לא מבוססות, שמקורן בקלקולי השפה ובהתמכרויות אפיסטמיות שהורגלנו בהן. לינגותרפיה זו מושגת באמצעות רפלקסיה פילוסופית על החשיבה שלנו, המבוססת על אנליזה לוגו-לשונית של השפה שבה אנו משתמשים ביום-יום ובמדע. האנליזה מתבצעת באופן ביקורתי ושיטתי ביחס לכל רבדי השפה: החל מרמת הטיעונים (אוסף הנחות ומסקנה), טענות (משפטים ופסוקי חיווי), מילים ומונחים, וכלה במושגים העומדים מאחוריהם.

הלינגותרפיה הזו עשויה להפחית את החרדות הקיומיות שלנו, הנובעות מהחתירה אל המוחלט, הסופי והוודאי, ולצמצם את הדיסוננס הקוגניטיבי שבו אנו נתונים, דיסוננס שמונע מאיתנו חופש מחשבתי – חופש אפיסטמי. ייתכן כי צמצום הדיסוננס יעצים באופן מהותי את הצניעות האינטלקטואלית שלנו, שתאפשר לאדם לבחון את מחשבתו ושפתו ביתר דיוק וזהירות. בסופו של דבר, המטרה המרכזית של הלינגותרפיה שמציע ספר זה היא לשחרר את הקוראים מהעיוורון הקוגניטיבי ומהתרדמה הדוגמטית שבהם היו מצויים טרם הקריאה בו.

מכיוון שהספר עוסק בעיקר באנליזה לוגו-לשונית של השפה, הוא עשוי לשמש גם כמבוא ראשוני ללוגיקה פורמלית ולפילוסופיה אנליטית של השפה, תחום שזכה לתנופה משמעותית ולתפנית מיוחדת במינה במסורת האנליטית שראשיתה במאה ה-19 וידועה בשם "המפנה הלשוני".

גדי קרביץ הוא חוקר עצמאי ודוקטור לפילוסופיה. מחקריו עוסקים בפילוסופיה של המדע, אפיסטמולוגיה, פילוסופיה אנליטית של השפה וספקנות אפיסטמית, ומאמריו בתחומים אלה מתפרסמים בעיתונים מקצועיים בארץ ובחו"ל. בנוסף, ד"ר קרביץ הוא מחבר הספר ידע, ספקנות והונאה עצמית (2019), והיה שותף לכתיבת הספר Rethinking the Fabric of Geology (2013).

לגדול במקום קטן כמו נצרת עילית אומר שאם תמצאי לך נישה מטופשת מספיק כמו אפיית עוגות ארוטיות, אילוף כלבי תצוגה או כתיבת שירים, כנראה תהיי הכי טובה בזה בעיר. בכיתה ח׳, ברגע של שיקול דעת מפוקפק, גילחתי את הראש יחד עם כל הבנים בצופים, ואחר כך אנשים הצביעו עליי ברחוב במשך חצי שנה. בתל אביב הרבה יותר מסובך למשוך תשומת לב. למען השם, אנחנו מארחים פה את כל בוגרי בתי הספר למשחק.

איה כורם נולדה במקום שלא קיים יותר ומאז התמחתה בשלל משימות אפשריות יותר או פחות, כמו למצוא דירה סבירה בתל אביב, להתאהב בבחור הנכון, להילחם בחברת תקליטים (ולנצח), לאסוף צעצועים מהרצפה, לדעת שאת לא הכי יפה כשנוח לך, ולהצטרף לקבוצת אימהות לא אוגרות. וגם לכתוב שירים.

בצודקת איה כורם מתעדת רגעים מחייה בהומור ובגילוי לב ומשרטטת תמונה מבריקה ושובת לב של מישהי שלרוב צודקת, וגם אם לא - יש לה מה להגיד על זה.

בין נסיעות להופעות בוואן שבו תמיד קר מדי או חם מדי, בילוש אחרי אחת החברות של בתה שהשאירה לה גרפיטי על הספה, והסבר די משכנע למה אמרה בעבר שהיא נמשכת אל המיקסר האדום שלה, איה כורם כתבה ספר מהנה במיוחד, שנון ומלא לב על נשיות והורות, קריירה ואהבה, ועל החיים במקום לא יציב ששובר את ליבך אבל גם מחבר אותו מחדש.