"להיות ספקן, להיות פתוח - פירושו לזנוח את המוכר לטובת אותה פתיחות מלאה שנוצרת כשמתרגלים מדיטציה. פתיחות מלאה פירושה ספק, כי ודאות פירושה להיות סגור ומסוגר במה שכבר ידוע. להיאחז במה שאדם כבר יודע, הרי זה מרגיע, כי ודאות יש בה מרגוע, אבל האין זה משעמם הרבה יותר?"
ספר העיון החדש של אסתר פלד הוא לקט של שתים–עשרה שיחות. על הפרק (הראשון) עומדת האהבה הרומנטית בראי הפסיכואנליזה האינטר–סובייקטיבית, אחריו מופיעה אותה אהבה עצמה אך בגרסה שונה, מזווית זן בודהיסטית. אחריה באה האהבה שאינה תלויה בדבר, שהיא האהבה הבודהיסטית עצמה. הספר נחתם בהרצאה העוסקת ב"אהבה של הקליניקה", כלומר באהבה שנוצרת בין מטפל.ת למטופל.ת. זה באשר לאהבה.
באשר לספק, הוא נוכח בביקורת על הבודהיזם בגרסתו המחולנת - "מיינדפולנס", בשאלות על מקומה של קופסת הטישו בקליניקה המערבית המודרנית, ועל הסיבה שבגללה אין סליחה בבודהיזם.
בודהיזם, יהדות ופסיכואנליזה, שלוש מערכות חשיבה שמצביעות על יכולותיה הכבירות של הרוח האנושית מחד, ומנגד על המגבלות של הנפש בכלל ושל ה"אני" בפרט. מתוך הפרספקטיבה המשולשת הזאת מביטה המחברת אל התרבות שבה היא חיה ו"אל הנפשות שמתירות לי להתבונן בהן מקרוב, בהן ובסבל שלהן וגם בכוח להיחלץ ממנו אל חיים של יצירה ואהבה״