פתגמים בתלבושת החידה

לאחר גילוי הביקוע הגרעיני החלו הגרמנים, ראשונים בעולם, במיזם להפקת אנרגיה מאורניום, פרויקט שיכול היה להוביל לפצצת אטום בידיו של היטלר. גם לאחר סילוק המדענים היהודים מהרייך השלישי נותרו בה קבוצות מדע מהמובילות בעולם, ובראשן עמד ורנר הייזנברג. עד 1941 חלה התקדמות מבטיחה שעוררה חרדה במערב. אולם על אף קיום משאבים ומאמץ רב־מוקדי עד לתום המלחמה, לא הוצתה תגובת שרשרת גרעינית.

נושא זה זכה לשפע של סרטי תעודה, ספרים ומאמרים, חלקם מנוגדים וסותרים. אז מה התרחש שם? מה השתבש בדרך?

מניע מרכזי לכתיבת הספר נעוץ ברצון המחבר לתהות על הפער המפתיע שבין המתבקש מפרויקט אטומי צבאי ובין מהלכים תמוהים של הייזנברג ועמיתיו.

על בסיס עבודת מחקר באוניברסיטה, שפע פרסומים ומסמכים מקוריים שנחשפו על ידי המחבר בארכיוני גרמניה, ספר מעמיק ורב־רבדים זה חודר אל נבכי ההתנהלות של מדעני הגרעין של גרמניה לפני המלחמה, במהלכה ואחריה. הספר עוקב אחר פרויקט האורניום, ובמקביל משרטט את חיי השגרה, את מרווחי הבחירה של המדענים במרחב השליטה הנאצי ואת אופן השתלבותם בו. משקל רב ניתן לקהילות המדע ולמכוני המחקר, לתהליך השיקום אחרי המלחמה ולאופן התמודדותם של אותם המדענים עם עברם.

בתום הניתוח המקיף ניתנת תשובה בהירה וממוקדת לשאלה שבכותרת הספר.

רקע מדעי ונגיש מוצג בפרק נפרד, כמו גם מסלול לסיור באתרי הגרעין הקיימים עד היום באזור ברלין.

מה אם היתה דרך למדוד את הגיל הביולוגי שלנו? ומה אם היו אסטרטגיות להאט את תהליך ההזדקנות או אפילו לסובב את מחוגי השעון לאחור? ד"ר מורגן לוין, מחוקרות ההזדקנות המובילות בעולם, עונה על שאלות אלה בעבודה פורצת דרך מהמעבדה שלה באוניברסיטת ייל.

לוין חושפת כאן לראשונה את השיטה שפיתחה למדידת הגיל הביולוגי – הגיל שבאמת קובע מתי יופיעו מחלות הלב, הסוכרת או הירידה בזיכרון. על בסיס מדע אפיגנטי עדכני (מדע העוסק בהשפעת הסביבה על הגנים שלנו), היא מראה איך כל אחד מאיתנו יכול לגלות בן כמה הגוף שלו באמת, ואיך אפשר להאט, ואפילו להסיג את מחוגי השעון לאחור.

בספר תמצאו:

• תוכנית אישית לאכילה, פעילות גופנית ושינה המכוונת להארכת תוחלת הבריאות – השנים שבהן אנחנו חיים, לא רק הרבה, אלא גם בבריאות טובה.
• הסבר פשוט איך הגבלה קלורית וצום לסירוגין מפעילים מנגנוני תיקון פנימיים ומאִטים הזדקנות. בבחינת אכול מעט, חיה יותר.
• דרך לבחור מה עובד בשבילך – כי אנשים שונים מזדקנים בקצב שונה.
• כלים מעשיים למעקב אחר ההתקדמות, כדי לדעת שהגוף באמת נעשה צעיר יותר.

זה לא עוד ספר "תזונה". זה מדריך מעשי שמחבר בין מדע מתקדם לחיים היומיומיים כדי שנישאר חזקים, חדים ובריאים יותר לאורך זמן.

מורגן לוין היא חוקרת ראשית במעבדות אלטוס ומרצה בכירה באוניברסיטת ייל. המחקר שלה מתמקד במדעי ההזדקנות הביולוגית ובפיתוח "שעונים" אפיגנטיים למדידת גיל. כתיבתה מתפרסמת בכתבי עת מובילים, בין השאר ב-CNN, BBC, Time Magazine, The Guardian, Newsweek ובאתר HuffPost.

"מסע מרתק במדע ההזדקנות, עם מידע על מה אנחנו יכולים לעשות כדי להאט אותה!" – קארה פיצג'רלד, מחברת רב המכר YOUNGER YOU

השבעה באוקטובר השאיר אותנו מוטלים בצד הדרך, פצועים וחבולים. ההווה הפוליטי והתקשורתי ממשיך לדהור קדימה, לא מתעכב ליותר מהגשת עזרה ראשונה. המבט משוטט, אבוד, מבקש נקודת אחיזה, מבקש להקנות לדברים משמעות, מבקש נחמה, או לפחות התיחסות.

האם התרבות עשויה להעניק לנו את ההתיחסות המצופה? האם הספרות יכולה לשמש כמדורת שבט, כשיח מתמשך בין כותבי עברית, שיח של קהילה אחוזת טראומה ואבל, מעין קבוצת תמיכה?

ספר זה מציע קריאה ביצירות עבריות שמבליטות מוטיבים של טראומה ומשבר. היצירות נקשרות להלכי רוח רווחים בחברה הישראלית בהווה. השאלה המרחפת מעל הספר היא האם אנחנו מסוגלים לשאוב מן הספרות העברית תובנות רלוונטיות, מזור, נחמה או תקווה.

הספר בוחן קשת רחבה של סופרים, ממנדלי מו"ס ועד אורלי קסטל בלום. כך מתקבצת כאן ספריה קטנה של ספרות טראומה ושבר, אבל גם של תקווה, או לפחות כנות.
 
חגי דגן הוא סופר, חוקר תרבות ומחשבה יהודית ומרצה במכללת ספיר. זהו ספרו הארבעה עשר.