לבה של לירז נתון לשניים: לאביב אהובה, ולנאור אחיה התאום. לירז אינה חוששת לשבור את הכלים ואת המוסכמות, וחותרת ללא הרף לגילוי הסוד המאפשר לאדם למצוא בעולמו שמחה, אהבה וסיפוק רוחני.
בצעירותה מעמידים אותה החיים בצומת, שמתפצלות ממנו שתי דרכים המתוארות בספר זו לצד זו: אם לירז תלך בדרך האחת, היא תינשא לאביב ותקים עמו ועם אחיה בית מדרש מהפכני בהרי הגליל. הליכה בדרך האחרת תביא אותה להקדיש את חייה ללימוד מעמיק, להיות מורה נערצת, שתשפיע על נשים רבות ותבחר לא להינשא ולא ללדת ילדים.
אמונה אלון כורכת את שתי האפשרויות האלה לסיפור גדול ושלם על הברית שבין איש לאישה, על הסיכוי לפיוס בין בת לאמה, ועל האש המתיכה זו בזו את נשמותיהם של שני תלמידי חכמים.
במופלא ממני הוא רומן מפלח לב. עלילתו מהדהדת, ביותר ממובן אחד, את סיפור בריאת האישה ו"מתכתבת" עם הסיפור התלמודי על אהבתם הנהדרת והאיומה של רבי יוחנן וריש לקיש. זהו רומן שחודר לנבכי הנפש, מקלף בה שכבה אחר שכבה ובוחן בכנות מטלטלת את האופן שבו אנו אוהבים, מקנאים, מאמינים, נשברים ונבנים.