"לילה ועוד לילה" הוא חוליה חדשה ביצירתו הענפה של אפלפלד. אחרי שנים רבות של עיצוב יצירות מופת כמו "קאטרינה", "טמיון", "ליש", "עד שיעלה עמוד השחר", "כל אשר אהבתי", שמיקומן באירופה, חוזר אפלפלד אל עיר מגוריו ירושלים, אל הפנסיונים של שנות החמישים והשישים שבהם התגוררו ניצולים ממערב וממזרח אירופה. בפנסיונים אלה עולה מתוך הנבכים עבר בוער העושה את לילות ירושלים למסכה חיה של געגועים, וידויים ואהבה. ביצירתו זו מעלה אפלפלד את האדם המחפש משמעות, שאינו מסתפק בשרידותו אלא מבקש לעצמו ולסביבתו הקרובה תודעה חדשה. גם ביצירה זו אין מדובר באידיאולוגיה זו או אחרת, אלא במאבק בין האני המבקש להצטנף בקונכייתו לבין הרצון להתחבר אל הכלל ולהתמזג עמו. בלילה ועוד לילה עומדים העבר מול ההווה, תפיסות עולם מנוגדות, תחושות סותרות שלרוב מסממים אותן הקוניאק או משחקי פוקר לוהטים, אך כשהגעש גואה מתוך המעמקים, אין מנוס מן האלימות. לצד הנימה הדרמטית העזה מפכפכים בחשאי ברומן חדש זה החמלה, האזנה דרוכה לזולת והרבה אהבת אדם. סגנונו של אפלפלד כמו תמיד: נקי, מאופק ואירוני ומעלה על הדעת את מיטב הפרוזה של אירופה.