יוחנן, גבר גרוש כבן שישים, נתקף בזיכרונות מטרידים על אודות שכנה מסתורית שגרה בקומה למעלה. האם היא דמות ממשית מילדותו או שמא בדה אותה מדמיונו? אביו, מתתיהו, קשיש זעוף ומסוגר, אינו פנוי לשיחות בטלות על העבר, שכן הוא עסוק בריצות מרתון אינסופיות שעלולות להרוג אותו.
ואולי הוא בורח מהסודות שבנו מבקש לחשוף? במונולוג רווי הומור אנחנו מתוודעים אל חיפושיו הבלתי נלאים
של יוחנן אחר תשומת לב ואהבה, אל התקריות המשונות שלו עם הנשים בחייו, ואל יחסיו החמקמקים עם אביו ועם בנו, שאחר קרבתם הוא מחזר במבצעי בילוש מציצניים. באיפוק מלא רגש ובחוכמת לב נדירה, מגולל אילן עמית את סיפורו של אדם המבלה את שנותיו בנאמנות חשאית למה שלא היה לו מעולם, ושחייו מלאים בסימנים נסתרים וזיקות סמויות; אולם־מראות, שבו כל דמות היא שליח של דמות אחרת, וכל אהבה מצטטת אהבה קדומה ממנה. הסתננותם של החיים פנימה, בנימים עדינים אך עיקשים, תשחרר אותו לבסוף מעריצותו של החיפוש, והוא יגלה שהאהבה היא המקום שבו אתה נותן מה שלא קיבלת מעולם.