גידי קפלן מקבל חשבון מים לתשלום על שם הוריו שנפטרו לפני שלושים שנה. התשלום בסך ארבע מאות שמונים שקלים ושלוש אגורות נדרש עבור צריכת מים בדירה שאינה בבעלותו שנים רבות.
גידי מטלפן לתאגיד המים ומדווח שהחשבון אינו שלו, אבל מציע בבדיחות לשלמו בתנאי שיחזירו את הדירה לבעלותו, או שישיבו את הוריו לחיים. המוקדנית מתאגיד המים משיבה לו שאי-אפשר להחזיר את הדירה לבעלותו, אבל את הוריו אפשר...
מי אינו רוצה לפגוש את הוריו שלושים שנה לאחר מותם? לשאול בעצתם בעניינים שפעם לא עניינו אותו, אבל עתה, כשהוא פחות או יותר בן גילם, מבין את חשיבותם ואת גודל ההחמצה?
זה קורה לגידי קפלן גידי משלם את חשבון המים ונוסע לבית הקברות כדי לקבל את פני הוריו שאכן יוצאים מקברם. במשך יומיים הם משלימים פערים, מדברים על מה שהיה ועל מה שהחמיצו; מבקשים להבין דברים שלא דיברו עליהם כשהיו בחיים וכשגידי היה צעיר.
בעקבות שורה של התפתחויות, הקשורות לחשיפת מנגנון השיבה מעולם המתים, על ההורים להחליט אם להישאר בחיים ולסכן את חיי בנם הצעיר, או לשוב לבית הקברות, בחזרה אל מותם.
פתאום, אחרי שלושים שנה הוא סיפור על משפחה, געגועים ופגישה מחודשת, אך גם סיפור על נוכחותו של המוות בחיינו ועל החשיבות וההכרחיות של קיומו בכדי שהחיים יוכלו להמשך.
זהו ספרו השישי של אבי ולנטין. ספרו הקודם, "בסתר כנפיים" זכה לציון לשבח מטעם ועדת פרס ברנר לשנת 2017.
גידי עושה צעד מהוסס. ועוד אחד.
"ג י ד י ל' ה!" אומרת רבקה וקולה נשמע אבל בקושי.
"אמא!" קורא גידי.
"ה ת ח ת נ ת?" שואלת רבקה.
"כן, אמא."
"טוב."
"אבל גם הספקתי להתגרש."
"לא נורא."
"לא השתנית, אמא."
"למה שאשתנה?"
"עברת משהו, לא?"
"אמא זה לכל החיים, אישה – לא."
"את אומרת את זה גם לאבא?"
"לא, גידי, לא... ששששש... ו י ל ד י ם?"
"שלושה בנים."
"ת ו ד ה ל א ל!"
"אסף...יהונתן... ורותם."
רבקה מאמצת את כפות ידיה ללבה ועיניה קורנות מאושר.
רק עכשיו היא באמת חוזרת לחיים.