גבר אשה גבר. חדר אחד, חשמל באוויר, משיכה בלתי
נשלטת, מיטה אחת, גבולות מאוד ברורים.
בערב ליל הסדר – פסח, חג החירות – יצטלבו דרכיהם,
בצומת אחד.
צמתים. גבולות. בראשית היה תוהו ובוהו… רק אז נוצרו
הגבולות: בין חושך לאור, בין שמים לארץ, בין חיים למוות,
אדם לאדם, מדינה למדינה.
הגוף, מעצם הגדרתו, תוחם גבולות. המחשבות – חופשיות
מכל, חופשיות לכל.
והרגשות? חבויים ככל שיהיו, תמיד יהיו פורצי גבולות
מעצם הוויתם. האם בשליטה עצמית מסוגלים אנו לבטל
שנאה? או קנאה, כמשל? או רק לתחום רגשות שכאלה, להשתלט עליהם ולרסנם – וכבני תרבות נלמד להסתירם?
והחופש?
לחיים יש גבול.
למוות?
“סוזן” – סיפור אהבה.
אורגד ורדימון, איש קולנוע, הפיק את המחזמר שיער המקורי. ניהל את בתי הקולנוע “תכלת”, “אלנבי” ועוד… ועד לאחרונה גם את “חן רחובות”. הראשון בארץ שהציג סרטים בערבי שבת, לא נכנע לאיומים והפגנות. ממנהיגי “שלום עכשיו” בשנותיה הראשונות.
מלחמת יום הכיפורים גרמה לתפנית בחייו. תפנית, שבעקבותיה בין היתר כתב שלושה ספרים המשלימים זה את זה: המלחמות הקטנות שלי (שוקן, 2004) — על הנערים שכל חלומם היה לתת הכול למען המדינה; שנות חיינו היפות ביותר (עט ועת ספרים, 2010) — על ההקרבה והשתיקה של חיילי הסדיר; וכעת שתקנו, ואז — על החיים תחת איום ביטחוני תמידי.
עוד מאת המחבר: סוזן, ילדי השיטה (גוונים, 2015); וספרי שירה: באהבה, (עט ועת ספרים, 2006); ציפור באולם ההמתנה (גוונים, 2012); שירי תל אביב, סיפור מהסרטים (גוונים, 2016).