ספרה השלישי של דורית זילברמן "תחנה מרכזית" הוא סיפור על תקופה מופלאה ונאיבית בחייו של אדם. מסביבו אירוניה ורשע והוא בשלו – לוקח לו אישה ובנה לה בית. מקום הקינון, הדגירה וגידול האפרוחים. אצל חיות אחרות מופיעה תקופה זו באופן מחזורי והן באות זו אצל זו בשל ריחות שהן מפרישות. תקופה זו נקראת תקופת הייחום. "התאהבות" היא הפרשה של ערפל מרופד שנוח להטיל בו ביצים.
מכתב מעמוס עוז לדורית זילברמן:
דורית, שלום. כל כך הרבה יותר קל לדבר מאשר לחבר מכתב הגון! קראתי את "תחנה מרכזית" ומצאתי כי טוב: יש מקום, נפשות, טעמים, צבעים, ריחות וגם געגוע. ומה עוד נבקש מסיפור יפה? ובדיאלוגים יש חסד וחיים, ואם אני מציע לך לראות שוב את עמ' 31, למשל, הרי זה מפני שהוא דוגמא לחסכון הלשוני ולעין הרואה וליד המדייקת – הסיפור נכתב בדרך שהקן נבנה ורופד – יופי!
עמוס