עשרות אהובות ומאהבות נקשרו בשמו של בניטו מוסוליני, אך מרגריטה צרפתי, בת למשפחה יהודית אריסטוקרטית מוונציה,לא הייתה ככולן.
השניים נפגשו במילאנו ב-1912, כשמוסוליני בן העשרים ותשע היה עורך עיתון המפלגה הסוציאליסטית. צרפתי, רעייתו בת השלושים ושתיים של עורך דין נודע ואם לשלושה, היתה מבקרת האמנות היפה והשאפתנית של אותו כתב עת, אשת חברה משכילה וחריפת לשון שניחנה באבחנה פוליטית חדה.
כשני עשורים עמדה צרפתי האדמונית ירוקת העיניים לצדו של מוסוליני, ונחשבה בעיני רבים לאישה החזקה ביותר באיטליה הפשיסטית. היא תיכננב עם הדוצ´ה את המצעד לכיבוש השלטון, כתבה את מאמריו ואת הביוגרפיה הרשמית שלו ושימשה שגרירת תרבות של המשטר ברחבי העולם. בשיא כוחה התקיים בביתה הסלון התרבותי המפורסם והמשפיע ביותר באיטליה, שאותו פקדו גדולי האמנים והסופרים, שרים, קציני צבא בכירים ודיפלומטים זרים.
אולם בראשית שנות השלושים החל כוכבה של צרפתי לדעוך. ב-1938, עם החלת חוקי הגזע באיטליה, היא נושלה מכל תפקידיה הרשמיים ובסופו של דבר נמלטה לארגנטינה. מוסוליני, ששלח לה במרוצת שנותיהם יחד כ-1,300 מכתבים, לא נקף אצבע להגנתה.
אהובתו היהודייה של מוסוליני הוא סיפורה המרתק והכמעט לא מוכר של אישה יוצאת דופן. באמצעות מכתבים אישיים ומסמכים שלוקטו בארכיונים שונים בארגנטינה, אורוגוואי, איטליה וארצות הברית, משחזר דניאל גוטמן את אווירת התקופה ומשיב לחיים את השנים ההן מבעד לדרמה אישית אמיתית וסוחפת.