קיץ 1967. במושב הררי ליד ירושלים מתרחשת טרגדיה.
מלחמת ששת הימים הסתיימה עוד בטרם החלה, המדינה חוגגת את הניצחון ואופוריה שוררת ברחובות. אך בביתה של יעל בת השמונה, מתחת לפני השטח, עדיין רוחשות רוחות מלחמה. מלחמה אחרת, עתיקת יומין: המלחמה בין החמות לכלתה. ביום שישי אחד, רגיל ושגרתי, פורצת מריבה קשה נוספת, אחרונה, שאת תוצאותיה לא צפה איש, אמא של יעל מתה. שטף דם במוח, קבעו הרופאים.
בן לילה התברר ליעל שמקומה בעולם השתנה לעד. מילדה אהובה ומוגנת היא עוברת לחזקתה של האישה שהיתה האויבת המרה של אמה, אל גיסתה, אשתו של אחיה הגדול. יעל מנסה להתאים את עצמה לנסיבות החיים כדי לשרוד. ציפייה אחת מלווה את חיי היומיום שלה ומעניקה לה תקווה, היום בו תעבור לפנימייה, הרחק מגיסתה.
בשפה נוקבת, נקייה וחודרת כלהב, ילדה של אף אחד מגולל את סיפור חייה של ילדה ביום שאחרי מות אמה, עם הכאב הגדול של ההיעדר הבלתי נסלח. כמו בתוך יומן חיים כן וחשוף מתועדת שגרת היום-יום דרך עיני הגיבורה: במושב, בתוך המשפחה, בבית הספר, ביחסי שכנים.
בתוך יומן זה יחושו הקוראים, בדומה לגיבורה, כאילו הם נמצאים בלב לבו של יער מסוכן, ויחפשו את נקודות האור המעטות להיאחז בהן. ילדה של אף אחד מבקש קריאה אקטיבית שבמהלכה נולד הרצון לעשות את הבלתי אפשרי: לשנות את העלילה ולהטות את כף הגורל.
כתיבתה של רחל גבעון תיצרב עמוק בתודעת הקוראים – בני נוער ומבוגרים כאחד. זוהי כתיבה שאינה מייפה ואינה מכערת, אלא מוסרת את הדברים כפי שהם, בפשטות, מגובה העיניים של מי שהתייתמה בגיל צעיר.