את אומרי טגאמלק אברה פגשתי בפעם הראשונה שבועות מספר לפני יציאת הספר מבית הדפוס. במסדרונות ההוצאה דיברו על הספר כעל יצירה מרגשת החושפת תרבות שרובנו איננו מכירים. חיכיתי לו בקוצר רוח...
ואז הגיע אומרי לפגישה. בחור צעיר בראשית שנות השלושים לחייו, שאינו יודע את גילו המדויק משום שבאתיופיה לא נהגו לרשום את תאריך הלידה, לפחות לא במושגים של תאריך גרגוריאני. הוא יודע שהוא בערך בן שלושים ושתיים אולי שלוש ואולי ארבע....
הוא הגיע לפגישה אחרי משמרת במחלקת הביטחון של בתי הזיקוק בחיפה. נרגש, טען בתוקף שחשוב לו שהספר יגיע לכמה שיותר אנשים כדי שידעו, שיכירו, לא אותו את אומרי, כי אם את העדה האתיופית.
אומרי טגאמלק אברה עלה לישראל בילדותו במבצע משה, בשנת 1984.