"היו פעמים שחשבתי שהילדים כלל לא שלי. שלא אני ילדתי אותם.
שאני מגדלת ילדים של אישה אחרת.
ילדים עזובים שמצאתי ברחוב ואספתי אל ביתי.
ילדים שנקלעו לאסון.
ילדים שנשדדה מהם תקווה.
דווקא אז חשבתי טובות על עצמי.
ראיתי איך אני צועדת בין הלהבות ומצילה את עורם, ממלטת את נפשם.
הילדים האלה נולדו מחדש בידיים שלי. בשעה שהוריהם לא גילו אחריות ונשרפו למוות."
במהלך ימים ספורים, כשחורף מר ואכזרי משתולל בחוץ, על רקע משבר קיומי מתמשך, ורגע לפני שהיא מאבדת לחלוטין שליטה על חייה,
מחליטה אם צעירה, ילדה כמעט בעצמה, לקחת את שני ילדיה ללונה פארק.
מחר ניסע ללונה פארק הוא יצירה טרוּפה, מסוחררת ולופתת, המעמידה במרכזה אישה שבדידותה — דווקא בתוך המרדף הנפשי אחר האימהות הטובה, הבלתי־מושגת — קורעת את הלב בעוצמתה.