זה מה שאלי רצתה תמיד : האורות כבים , הקהל מתחיל למחוא כפיים , והיא על הבמה . רק בעבור זה היא עזבה את היישוב הצפוני שבו גדלה ולא נרשמה ללימודי רפואה כמו שציפו ממנה . אבל כמה חבל שאלי היא התלמידה הכי גרועה בבית הספר למשחק . השחקנית הכי פחות מבטיחה ובוודאי הכי פחות מקיימת . הדברים מתחילים להשתנות רק כשאלי פוגשת את בן ואת רוני , הסטודנטים המבטיחים והמוכשרים ביותר בבית הספר למשחק . אלי המוקסמת חוברת אליהם בלי להסתכל לאחור . נדמה לה שהם האנשים היחידים שחיים באמת , שאוהבים באמת , שלא נכנעים לפשרות . בתוך השלישייה שלהם היא מרגישה חזקה ובלתי מנוצחת . אבל אירועים סוערים פוקדים את בית הספר . אחד התלמידים מת , ככל הנראה בתאונה מחרידה , ויש מי שמושך בחוטים . העולם שמאחורי הקלעים מתגלה כרקוב וחשוך אפילו יותר מזה שמוצג על הבמה . ואולי ההצגה לא נגמרת אף פעם , כי איש לא מוכן לכבות את הזרקורים . בגרסת הבמאי מספרת אינה איזנברג סיפור סוחף על אנשים צעירים שרוצים להצליח , על אהבה , התפכחות ושקרים מתוקים , ובעיקר על עומק הניצול והכאב שעלולים להתחולל בזירת תיאטרון ובית ספר למשחק . קשה להרפות מהספר הזה , שמגלה שהציפוי המתוק הוא לא פעם רעיל , ובכל זאת כולנו מוכנים להמשיך ולאכול . זהו ספרה השני של אינה איזנברג , סופרת , מחזאית ודרמטורגית .
ספרה הראשון , ' הכול קל ', ראה גם הוא אור בהוצאת כתר