"גאות החול" הוא הרומאן הראשון של לאה איני (לאחר ספר הסיפורים 'גיבורי קייץ'). נושאו של הספר שייך, לכאורה, לדרך-המלך של הסיפורת הישראלית: המיתולוגיה של האלמנוּת והשכול. אבל החריגה מן הרפרטואר הספרותי המקובל מתגלה בספר זה כבר בעצם השבירה של "טאבו" ספרותי – כי לפנינו רומאן המפתֵח את נושאו בדרך קומית כביכול, קלילה ומשעשעת, ומפרק את אוצר הקלישאות. מירי, גיבורת הרומאן, היא אשה צעירה שהאיש שלה נהרג בתאונת-אימונים בצבא. כאלמנת-צה"ל היא מורדת בתהליך האבל המקובל ומסרבת לקחת חלק ב"פולחן" שהחברה קובעת לה כתחליף לאיש שהיא אוהבת. בעוד מגרש הגרוטאות של הזיכרון מתעתע וחסר-ממשות, והעתיד הוא הבטחה חסרת כיסוי, פונה מירי ל"פרויקט" שבו תחיה, כביכול, את ההווה, הלומד מרגע לרגע ומטעין את עצמו בכל פעם מחדש: לאחר תקופה קצרה של הכחשת עצם מותו של הבעל היא מחליטה לממש את חייה כרצונה ולחיות עם האַין כיֵש – לא לקרוא תיגר על הטבע, על עצם עובדת המוות, אבל להמשיך לחיות עם הבעל גם במצבו הנוכחי של חוסר-חיים. כי מותו של אהוב אינו סיבה לשחרר את עצמנו ממנו, וה"ביחד" הוא עובדה נפרדת משאלת החיים או המוות. סיפרה של לאה איני אנושי מאוד, ומפתיע בקלילותו – ויחד עם זה גם נוגע לעומק.