קבוצת אוכלוסייה אחת יכולה, לפעמים, להאשים קבוצת אוכלוסייה אחרת במעמדה הנחות. בעבר יכלו נשים להאשים את הגברים שהיו בעמדות שליטה בכך שקיפחו אותן והצרו את צעדיהן, והיה צדק בטענתן. אולם, להאשמה גורפת כזו אין עוד הצדקה כאן ועכשיו. עדיין יש גברים המפלים לרעה נשים ופוגעים בהן, אבל מסלול קידומן תלוי הרבה יותר בהן עצמן, בתפיסות שייאמצו על יכולותיהן וכישוריהן. האם נשים טומנות לנשים מוקש אידיאולוגי, בהצעתן לאמץ את גישת ההבדלים המהותיים בין המינים כפתרון לבעיותיהן? או שהפמיניזם הקלאסי הוא שנכשל בהבנת יכולות הנשים וציפייתו לשילובן המוצלח בכל התחומים? על שאלות מהותיות אלה ואחרות, מנסה גיזי רפפורט לענות בחלקו הראשון של ספרה חוצות הקווים. על מנת שהמסקנות המרתקות העולות מחלק זה לא יישארו עקרות, מבררת רפפורט, בחלקו השני של הספר, מה הנשים יכולות לעשות בפועל - במציאות הפוליטית והחברתית העכשווית - כדי לשפר את מצבן, ומהם המשאבים העומדים לרשותן. דייר גיזי רפפורט לימדה באוניברסיטת תל-אביב פילוסופיה של מדעי החברה ופילוסופיה פוליטית. ספרה הראשון חופש או שוויון ראה אור בשנת 1992 בהוצאת זמורה ביתן. ספרה השני על הפמיניזם ומתנגדיו פורסם בסידרת ``מה! דע``, הוצאת דביר, בשנת 1993.