טרזן ג`יין ומדיח הכלים עוסק במטוטלת הגדולה הנעה בין המשפחה והבית לבין עבודה וקריירה, במציאות הישראלית כאן ועכשיו. הספר מבוסס על שיחות גברים ונשים שהקימו את משפחתם אחרי עידן המהפכה הפמיניסטית, ביניהן משפחות "רגילות", משפחות "חדשות", משפחות הוריות" ומשפחות "חד מיניות". בגילוי לב מרגש הם חשפו את סיפורם האמיתי על ההתמודדויות והלבטים בחייהם. רוב המספרים מנסים לא להיות ההורים שלהם, לשבור מוסכמות, לחיות בשוויון מלא ובחלוקת התפקידים שאיננה מינית, אלה מתייחסת לצרכים האישיים. אחרים דווקא נושאים את דגל "השיבה הביתה" של הנשים. ובאמצע נותר המתח בין השאיפה למציאות, הפער בין מה שמתכננים, מפנטזים, לבין מה שקורה בפועל, אם מתוך בחירה או בגלל נסיבות החיים, "כי ככה יצא לנו". "הכול אפשרי... צריך רק לדעת לפרגן" "מעניין שדווקא בדור ההורים שלי, שבו חלוקת התפקידים הייתה ברורה, לא היה קונפליקט בעוצמה כזאת בדור שלנו, הדוגל לכאורה בשוויון זכויות וחובות בין המינים, הדור של `הורות חדשה`, אמרת אחת הנשים, ואילו אחד הגברים: "אנחנו בונים את החיים מתוך הזרימה שמתאימה לנו. זה משהו שצומח אתנו. אין פה פילוסופיה אלא הסתכלות והקשבה".