ההורות שלנו השתנתה בצורה מוזרה: כמעט שאנחנו לא נהנים ממנה. יותר מדי דאגות, הרבה פחות נחת, בשילוב רגשות אשם ושחיקה גוברת.
התפתחויות טכנולוגיות בשנים האחרונות שינו את התמונה המוכרת, המציאות העדכנית מעוררת לא פעם חרדה וצורך שורשי להציב הגנות סביב ילדנו.
התפיסות וגם חלק מהערכים עליהם גדלנו אינם רלוונטים עוד. שוק העבודה הפך דינאמי ומשתנה תכופות, מקצועות שהשרו בעבר ביטחון על הלומדים אותם והעוסקים בהם - נכחדים ומוחלפים על ידי אחרים. מערכת החינוך לעומת זאת, נשארה מאחור.
מדוע מוטב לנו להפסיק להתעקש על הכנת שיעורי בית? כיצד נפיק תועלת חינוכית מצפייה בטלויזיה ומשחקי מחשב?
מה נוכל לעשות על מנת להפוך את ילדינו לאזרחי העולם החדש והמופלא שאנו ניצבים על סיפו, וגם ליהנות בדרך?