יולי 1945. לאחר 29 חודשים באושוויץ ושיטוט בין הריסות אירופה, קלרה חוזרת לפאריס, שבם מחכים לה שרידי משפחתה: בתה הפעוטה, אנג'ליקה חברתה וגיסתה, ואלבן, בעלה של אנג'ליקה. פאריס היא התחנה האירופית האחרונה של קלרה, ממנה היא נוסעת אל מעבר לים.
קלרה מסרבת להשתתף במשחק הגורל וההיסטוריה. היא לא מוכנה לקבל את התפקיד שאושוויץ הועיד לה: " להיות יהודיה זה בלתי אפשרי עבורי בדיוק כמו לא להיות גרמנייה. הם לא הצליחו להפוך אותי ליהודייה". קלרה מחליטה לומר לא לכל מה שהיו חייה. היא אומרת לא לגרמניה, לא לצרפת, לא לאירופה ולא לכל השפות שנבחו במחנות. היא אומרת לא לבעלה המת, לא לאנג'ליקה ולאלבן ולא לבתה הקטנה.
במשך חודש אחד בקיץ 45', אנג'ליקה מתעמתת עם עמדתה הרדיקלית של קלרה גיסתה, עמדה שהולכת ומתבהרת מרסיסי הדברים שקלרה מספרת. את מחשבותיה ורגשותיה אנג'ליקה מתעדת בצורה של יומן אישי. היושר והפשטות של היומן הופכים את הלא של קלרה לספר יוצא דופן, המאתגר את הדיון על השואה ולקחיה.