מצחיק, טראגי, מריר, לעגני, מקאברי, פנטסטי, גס, מבריק - אלה כמה מן הכינויים והתארים שקשרה הביקורת העולמית ל"תוף הפח" של גינטר גראס עם הופעתו בסוף שנות החמישים, "יצירת מופת הרסנית" קרא לו מבקר אחד , עמיתו כתב : "הדבר הקרוב ביותר ליצירת - מופת ספרותית שהדור הזה מסוגל ליצור" ואילו מבקר אחר הגדיר אותו כך : "אם העולם שמצייר גראס הוא סיוט אחד ארוך הרי הוא סיוט שהאנושות מנסה להתעורר ממנו מראשית ימיה. ואם סיוט זה מאוכלס דמויות גרוטסקיות הרי דמויות אלה מרתקות ומבעתות אותנו בגלל דמיונן אלינו, או - - מה שרע יותר - - בגלל דמיוננו אליהן. המערבולת הסוחפת של הסיפור, הברק בו מתוארות הנפשות הפועלות לאין - ספור, החריפות, כוח הדמיון הבלתי - נדלה של התיאורים - - כל אלה מהווים אתגר לספר כלשהו שפורסם מאז מלחמת העולם. מעטים ינסו היום להכחיש את החשיבות העצומה שיש לרומן זה בסיפורת המודרנית".