השולחן היה ערוך ומזומן, כרגיל: היו עליו מפיות, כמה מגזינים מעניינים, חפיסת קלפים מהוהה ושלט לטלוויזיה, שהיתה המשטח היחיד בבית שבו השתקפה דמותו (המראה שעל ארון התרופות הוסרה לפני שנים כדי שהבקרים יהיו נסבלים. ברל כבר היה רגיל להתגלח מבלי לראות את עצמו). הוא הוציא בקבוק קיאנטי מן המקרר ופתח את הקופסה. החזיון שנגלה לעיניו היה יפהפה, אך הרוטב האדום וכתם השומן המתפשט הזכירו לו את שלושת האנשים המתים. אחד מהם אכל משהו שנראה כמו חצילים פרמיג`יאנה, שוודאי התקררו והאפירו עד שהמשטרה איבקה וצילמה, ולבסוף הרשתה לגרור משם את הגופות. זה מעצבן, להיות כל כך רעב ולראות את הבזבוז.