33 רגעי אושר נפתח במכתב שכותב אינגו שולצה למכר שלו. במכתב מתבקש אותו מכר להשאיל את שמו לקובץ "בדיות" שהתגלגל לידיו של שולצה במהלך נסיעת רכבת לסנט פטרבורג. השאלת השם תאפשר לו להוציאן לאור. כותב הרשימות - גרמני ושמו הופמן - נעלם, אך לפני כן הספיק להתוודות בפניו של שולעה כי בכתיבת הרשימות יש לא מעט מן הדמיון, שהרי "פרי ההמצאה מציאותי לא פחות מתאונה ברחוב". שולצה חותם את המכתב בכך שהוא סבור כי לאותן רשימות יש ערך מלבד בילוי זמן מהנה, כי הן "אוצרות אפשרות של השראה לדיון מתמשך במשמעותו של האושר". וכך, במשחק מתוחכם שמתחיל כתמונה בתוך תמונה, עורם שולצה בזה אחר זה, תוך קריצה ל"סיפורי הופמן", 33 אפיזודות שבהן קשה שלא לראות את המילה אושר כנתונה במרכאות. רגעים חמקמקים שאינם ניתנים להגדרה חד - משמעית, שהעליבות, הקסם והזוועה משמשים כהם נערבוביה מוזרה וגרוטסקית. אינגו שולצה, מהקולות הבולטים בספרות הגרמנית העכשווית, נולד בדרזדן ב1952 - . הוא למד פילוסופיה ובטרם פנה לכתיבת פרוזה עבד כדרמטורג וכעיתונאי. כתיבתו זיכתה אותו בפרס אלפרד דנלין ובפרס ארנסט וילנר בתחרות אינגבורג בכמן.