ברומן מופלא זה כובש לו ד.מ. תומס את מקומו כאחד הסופרים עשירי הדמיון, האנושיים והמחוננים של ימינו. המלון הלבן, שמקצתו סיפור-מקרה, מקצתו הזיית מין, מקצתו פיוט, מקצתו חליפת מכתבים דמיונית ומקצתו שיחזור היסטורי, עוסק בעניינים העומדים במרכז ההוויה של המאה העשרים, הפסיכואנליזה והשואה, אך בגרעיניו הרי זה סיפור-חייה הטראגי של אישה, ליזה ארדמן.
הרומן נפתח בחליפת מכתבים דמיונית בין פרויד וכמה מעמיתיו, הדנים ביומן יוצא-דופן שנכתב בידי אחת מהחולות של פרויד – "נערה ביישנית וצנועה בדרך כלל," הסובלת מ"היסטריה מינית חריפה." הוא מסתיים כעשרים שנה אחר כך, כשאישה זו עצמה נקלעת, כמו בצו הגורל, אל התופת של באבי-יאר.
המלון הלבן עורר הדים כבירים בעולם עם הופעתו ועדיין מוסיף להכות גלים בין הקוראים והמבקרים. הביקורת תיארה את הרומן כיצירת-מופת וכאחד הספרים הגדולים על תקופתנו. רוב המבקרים החשובים במערב בחרו בו כספר הטוב של השנה.
"למרות כל מה שכבר נכתב ונאמר על הרומן המסתורי והעשיר הזה... ראשית צריך לומר שהוא קריא וכובש, ושנית – שהוא מצוין." ויליאם מקפירסון, מבקר וושינגטון פוסט.
לזלי אפשטיין, מחבר הספר מלך היהודים, כתב: "רומן יחיד-במינו בתפיסתו ויוצא-דופן במבנהו... המלון הלבן בא לתת איבחון של תקופתנו באמצעות התנסותו של היחיד... קטעי הפתיחה כה משכנעים, כה נועזים ומלאי דמיון, שבמהרה התחלתי להרגיש שהנה מצאתי את הספר, אותו ספר אגדי, אשר יסביר לנו את עצמנו."
ד.מ. תומס נולד בקורנוול, אנגליה, בשנת 1935, למד באוקספורד והיה ראש המחלקה לאנגלית בהרפורד קולג'. הוא נודע בעיקר כמשורר וכמתרגם של שירה רוסית. זכה בפרסים על שיריו ותרגומיו, וכן על הרומן הראשון שלו, נגנית החליל. הוא גר באנגליה.