אביו של ארתורו, תמהוני, מיזנטרופ ושונא נשים בפרט, ירש טירה וגם אינו צריך לעבוד לפרנסתו.
הוא שוהה רוב הזמן מחוץ לבית (האם באמת במסעות הרפתקה מיסתוריים?).
אמו של ארתורו מתה בלידתו.
ארתורו גדל כמעט לבדו, בכפר קטן שהוא אי, לא הרחק מנאפולי.
הוא מדמיין את אמו שלא הכיר וסוגד לאביו.
כשהוא בן 14, מביא אביו כלה (בת 16)- נערה פשוטה ונוצריה אדוקה מנאפולי.
רוב ימות השנה ממשיך האב להיעדר.
הסיבוך ויחסי האהבה - שינאה בין ארתורו לאמו החורגת בת גילו בלתי - נמנעים איפוא.
ארתורו, ילד - טבע, שגם קרא הרבה ספרי היסטוריה והרפתקאות, מגשש לבדו אחר הרגשות האנושיים הבסיסיים:
מהי אהבה, למשל; או מהי אימה בפני המוות.
הרומן, שמורנטה פירסמה ב -1957 (17 שנים לפני `אלה תולדות` הבלתי - נשכח) הוא אחד מספרי ההתבגרות המפעימים ביותר שנכתבו אי - פעם. הטקסט הוא זכרונותיו של ארתורו לאחר שנים, ויש בו תערובת של נאיביות, הומור, רגש ופנטזיה.
צמיחתו של ארתורו מחלומות נערות אל ההתפכחות מעמידה בספק את עצם הבגרות, שאינה אלא ילדות בסולם אחד. אביו הנערץ הוא בעצם ילד כמוהו, כפי שהיה, כפי שנשאר.
אלזה מורנטה עוררה התרגשות נדירה כשהופיע `אלה תולדות` בעברית. `האי של ארתורו`, שהביא לה את תהילתה באיטליה (מיד עם הופעתו קיבל את פרס סטרגה היוקרתי) הוא ספר גדול אחר - פחות קודר, אבל לא פחות מרגש.