כשיהושע הלוי, שאמי יהודי - יאהודי אבן עראב, כפי שהוא מכנה את עצמו - מחליט בשנת 1951 על בריחתו ובריחת משפחתו הצעירה מדמשק, הוא סוגר את דלתו על היסטוריה ארוכת שנים של קהילת יהודי דמשק המסורתית ועל חלומותיו הסוציאליסטיים, ופותח דלת אל עתיד לא ברור ולא מוגדר בישראל הצעירה והמתחדשת.
סיפורו של יהושע הלוי מסופר על ידי בתו תקווה. הסיפור מביא את הקורא למפגש מרתק עם קהילת יהודי דמשק (שאם) העתיקה, טרום עצמאות ישראל, ואת סיפורו האישי המתפתח למן היותו תלמיד ממושמע ב״תלמוד תורה״ בדמדומי השלטון העותומני, היותו תלמיד תיכון מתבונן בבית ספר נוצרי, ועד היותו סטודנט סוער באוניברסיטה הצרפתית בדמשק בזמן השלטון הצרפתי. הפרק הדמשקאי נסגר בשנותיו הראשונות כאיש צעיר עצמאי ומפוכח בשנותיה הראשונות של סוריה העצמאית.
הדלת שנפתחת בארץ, בראש הנקרה וב״שער העלייה״, מגלגלת את סיפור החיים במעברה ואת הקליטה בארץ בשנותיה הראשונות, ואת השינוי שהיה עליו לעבור, כפי שלומדת הבת לאחר מותו.
מלי הרצנו לטי, תושבת עומר, היא עובדת סוציאלית מומחית בבריאות הנפש ופסיכותרפיסטית.למדה כתיבה יוצרת באוניברסיטת בן גוריון בנגב אצל הסופר חיים באר. עד היום כתבה סיפורים למגירה. ספרה "למנצח על שושנים — סיפורו של האיש משאם" הוא ספר הפרוזה הראשון שכתבה.