"ראו את סילונה," אמר קאמי. "כל כולו קשור לאדמתו, ויחד עם זאת אירופי עד קצות אצבעותיו."
אמנם, הרומנים, המסות החשובות והמחזות של איניאציו סילונה, כולם מתרחשים בחבל אברוצי, אבל הבעיות הסוציאליות-הפוליטיות-הדתיות שהם מעלים עוררו הד בעולם, וספריו המעידים על התנגדות עקבית לטוטליטריזם בכל צורותיו, אינם חדלים מלהיות נושאים לוויכוח.
סילונה נולד בפשינה שבמחוז אקואילה, באחד במאי 1900, בן לאורגת ולבעל קרקעות זעיר. הוא נתייתם בן ארבע-עשרה בעקבות רעידת האדמה במרסיקה. היה מרדן קודם זמנו, ומחאתו נגד החברה הישנה וה"רשויות הקיימות" הביאתו להשתתף השתתפות פעילה במאבקים נגד המלחמה ובתנועת הפועלים המהפכנית. הוא התנגד לפאשיזם מראשיתו והיה עורך עיתון הנוער הסוציאליסטי וה"לבורטורה" בטריאסטה, שאת בית-הדפוס שלו העלו "החולצות השחורות" באש פעם אחר פעם. לאחר שנחקקו חוקי החרום פעל במחתרת. בעקבות הלשנה החלו חיפושים אחריו והוא נאלץ להימלט לחוץ לארץ. ב-1931 ניתק את קשריו עם התנועה הקומוניסטית הסטליניסטית.
פונטמרה ראה אור תחילה בציריך, ב-1933, בעקבות דברי השבח של הסופר יעקב וסרמן, שמצא בסיפור "פשטות וגדולה הומרית." בתוך כמה שנים תורגם הספר לעשרים ושבע לשונות.
פונטמרה הוא כפר בדרום איטליה שהעוני שורר בו זה מאות שנים, אך מתחת לרודנות הפאשיסטית נעשים החיים בכפר שחורים יותר וקשים יותר. ההתנגדות לדיקטטורה מונהגת על ידי צעיר חסר השכלה ובעל להט עז, המסיים את חייו כקבן מעונה.
איניאציו סילונה מת בז'נבה ב-22 באוגוסט 1978.
בהקדמה למהדורה החדשה, כתב סילונה:
"כתבתי את הסיפור ב-1930, כשהייתי פליט שנמלט מן הבולשת הפאשיסטית וגרתי בדאבוס אשר בשווייץ. מאחר שחייתי שם לבד, בשם בדוי, היתה הכתיבה למיפלט יחיד מפני הבדידות והשיממון, ומאחר שלדעת הרופאים לא נותר לי אלא זמן קצר לחיות, כתבתי בחיפזון, במצב לא-יתואר של חרדה ומצוקה נפשית, וניסיתי לשחזר כמיטב יכולתי את הכפר שהטמעתי בו את עצם מהותי ואת הסביבה שנולדתי בה, כדי שלפחות אמות בין אנשי שלי."