כיצד ניתן להימלט מכוחה המקרי, הצפוי והמשתק של היציבות?
לביורן הַנסֶן מלאו זה עתה חמישים. הוא הגזבר של עיריית קונגסברג, עיר שדה נידחת. שמונה–עשרה שנה קודם שם קץ לנישואיו עם טינה קוּרפִּי ועזב אותה, את בנם בן השנתיים ואת אוסלו כדי להצטרף אל טוריד לַמֶרְס בקונגסברג. חלפו ארבע שנים מאז עזב את טוּרִיד לַמֶרְס, והוא נאלץ להודות בפליאה שהוא כבר אינו מסוגל להבין מדוע התאהב בה. הוא הגיע מאוסלו לקונגסברג ונתקע שם באשמת טוריד למרס. אלמלא היא והתאהבותו הנשכחת בה לא היה מגיע הנה לעולם. לעולם. כל חייו היו נראים אחרת.
עכשיו, בפתח הסיפור הזה, בוקר אחד בסוף אוגוסט, הוא עומד בתחנת הרכבת של קוֹנְגְסְבֶּרְג ומחכה למישהו.
מעשייה אקזיסטנציאליסטית שנונה וטורדת מנוחה זו זיכתה את מחברה בפעם השנייה בפרס המבקרים הנורווגי. בעיני רבים, דאג סולסטד הוא הסופר הנורווגי הבולט בזמננו; זהו ספרו הראשון הרואה אור בעברית.