שנת 1951 באמריקה, השנה השנייה למלחמת קוריאה. מרקוס מסנר, צעיר שקדן, שומר חוק ומלא מרץ מנוּארק, ניו ג'רזי, מרקוס מסנר, מתחיל את שנת הלימודים השנייה שלו בקמפוס השמרני של ויינסברג קולג' שבאוהיו. ומדוע הוא שם, ולא בקולג' המקומי בנוּארק שאליו נרשם מלכתחילה? כי אביו, הקצב השכונתי החסון ואיש העמל, כנראה יצא מדעתו- יצא מדעתו מרוב פחד ודאגה מפני הסכנות שבעולם המבוגרים, הסכנות שבעולם בכלל, הסכנות הרובצות בכל פינה ומאיימות על בנו האהוב.
כפי שהאֵם למודת הסבל, המוטרדת נואשות מן המצב, מספרת לבנה, פחדיו של האב נובעים מאהבה ומגאווה. אולי. אבל מרקוס כועס מכדי שיוכל להמשיך ולגור עם הוריו. הוא עוזב את הבית, והרחק מנוארק, בקולג' שבמערב התיכון, עליו למצוא את דרכו בין מנהגיו ומסגרותיו של עולם אמריקני אחר.
זעם (התפכחות), ספרו העשרים ותשעה של פיליפ רות, מספר את סיפור חינוכו של אדם צעיר לנוכח המקרים מטילי האימה והמכשולים התמוהים שמזמנים החיים. זהו סיפור על חוסר ניסיון, על איוולת, על התנגדות אינטלקטואלית, על גילוי מיני, על אומץ ועל טעות. זהו סיפור המסופר במלוא השנינות והחיוניות היצירתית העומדות לרשותו של רות, סטייה מפתיעה מן הנרטיבים רדופי הרוחות של גיל הזקנה וניסיון החיים שבספריו האחרונים, ובה בעת תוספת רבת־עוצמה לחקירותיו בהשפעותיה של ההיסטוריה האמריקנית על חיי היחיד הפגיע.