בית-הספר ליופי של קאבול היה אחד הפרויקטים המפתיעים והמרגשים שהוקמו באפגאניסטן המצולקת של שנת 2003. הנשים המקומיות הגיעו לשם כדי ללמוד את מקצועות היופי, אבל במהרה היה בית-הספר גם לבית חם שסביבו התלכדה קהילת נשים יוצאת דופן. דבורה רודריגז, מעצבת שיער ואם לשניים ממישיגן, הגיעה לאפגאניסטן במשלחת סיוע למדינה המשתקמת משלטון הטליבאן. לא היה ברור איך תוכל לסייע לאוכלוסיה המקומית, אך רודריגז, שניחנה בדמיון ובתעוזה, הגתה חזון מפתיע.
כך נולד בית-הספר ליופי של קאבול, שרודריגז לימדה בו את מקצועות היופי והטיפוח, ופתחה בפני תלמידותיה פתח לעצמאות כלכלית ולהערכה עצמית. הן מצדן שיתפו אותה בסיפוריהן האישיים: הילדה שנמכרה לנישואין בגיל צעיר כדי לשלם את חובות משפחתה; אשת חבר הטליבאן שנאלצה לברוח מביתה; והאישה המוכה שהתגרשה ופתחה מכון יופי בעיירה אחרת. גם חייה של רודריגז השתנו ללא הכר בעקבות המפגש. בין השאר, היא התגרשה ומצאה אהבה חדשה באפגאניסטן. בספר זה היא מגוללת את סיפורה האישי לצד סיפור מערכת היחסים המופלאה שיצרה עם תלמידותיה מעבר לקשיי התרבות והשפה - סיפור של נחישות, העצמה והגשמת חלומות.