"יחיד במינו, מסמר שיער, מזעזע, ומטריד מנוחה, שערורייה משובחת." לה מונד
"סיפור הרפתקה מטלטל... אנתוני וארן הנחית מכת מופת." ל׳אקספרס
מהיערות של בורמה אל שכונות העוני של לונדון ואל המערב הפרוע של העולם החדש, אנתוני וארן סוחף אותנו במסע זעם מסחרר שבמרכזו גיבור בלתי נשכח שחוצה את העולם בחתירה אחר נקמה וגאולה.
בורמה, 1852. ארתור באומן הוא סָמָל בחברת הודו המזרחית הנשלח למשימה סודית במהלך מלחמת אנגלו־בורמה השנייה. המשימה כושלת, והלוחמים נופלים בשבי ועוברים עינויים. לאורך מסע התלאות שלהם מילה אחת הופכת למנטרה של באומן, מילה שתעצים את כוח הסבל שלהם מול העינויים המזעזעים: "לשרוד." רק מעטים מצליחים להימלט משם בחיים.
שנים לאחר מכן, בלונדון, כשהוא נלחם ברוחות הרפאים שלו מבעד למבוך של אלכוהול ואופיום, באומן מגלה בתעלת ביוב גופה שהושחתה כליל. נדמה שהקורבן עבר אותה התעללות כמו בג'ונגל של בורמה. והמילה "לשרוד" נמרחה בדם ליד גופתו. באומן משוכנע שהאשם במעשה הוא אחד האנשים שהיו איתו בשבי ומחליט ללכוד אותו.
אנתוני וארן נולד פריז (1973) אבל כשהיה בן פחות משנה עזבו הוא ומשפחתו את העיר וגרו בכל רחבי צרפת כולל תקופה מסוימת בסירה. בגיל 20 הוא חזר לפריז ללמוד. עם תואר שני בפילוסופיה הוא בחר להיות מטפס בניינים (מנקה חלונות בסנפלינג). הוא גר בטולוז, איסלנד ומקסיקו, ובשנת 2005 השתקע בהרי האפלצ'ים (במזרח צפון אמריקה) שם החל לכתוב את ספרו הראשון, שראה אור כשוארן היה בן 33. אחרי פרסום ספרו הראשון שזכה בפרסים ברחבי העולם חזר וארן לצרפת עם אישה אמריקאית, ילד דו לשוני וכלב מקסיקני, וייחד את זמנו לכתיבה.
"דרך הנקמה" מחייה תקופה ותרבות: המהלך הגיאוגרפי של דרך הנקמה הוא ממזרח למערב, כמו מהלך הכיבוש הקולוניאליסטי של האדם הלבן. וארן רצה לשחזר את התקופה הזו בהיסטוריה: דרווין מפתח את תורת האבולוציה, מערכות מים מתפתחות, מנועי קיטור והחשמל מומצאים, והאמריקאים כובשים את המערב. מהצד השני הילידים נלחמים את המלחמות האחרונות שלהם לפני התבוסה. התחקיר לספר התמקד בקריאת ספרות ועיתונות של התקופה עצמה ולא על התקופה. קריאה על התקופה הייתה לבירור דברים טכניים: כמה זמן לוקחת רכיבה על סוס מנקודה לנקודה, וכמה זמן שיט, איפה היו ערים, והאם אפשר היה לשתות בירה מסוג מסוים במקום מסוים. האם היו אירגוני עובדים בארה"ב ב-1859?
לתאר פחות כדי שהקורא יחווה יותר: הקורא יודע מעט מאוד על העינויים שגיבור הספר עבר בחצי שנת השבי בבורמה. ההסתרה הזו מכוונת: ספרו הראשון של ורנה היה מותן אלים מאוד, בתקופה שאלימות אפיינה את ספרי המתח (2006). הוא הבין שהוא צריך להביע עמדה בעניין והחליט שבספרות שהוא יכתוב תהיה אלימות – אין ברירה – אבל לא כלאחר יד, אלא באופן מחושב: במקום ובמינון שהעלילה מחייבת. מה גם שבמקרים רבים לא להראות במדויק אלא לתת לקורא להשלים מעצים את החוויה הרבה יותר מתיאור מדויק.