הנער היהודי המאמין וההוזה, אשר נכנס אל הלילה האפל של "הפתרון הסופי", הנער שחזה לאור הכבשנים ברצח אלוהים ועמו, היה לאלי ויזל הסופר, עד בלתי נלאה, המספר מאז ועד היום לכל באי עולם את מגילת הייסורים היהודית בעת ליקוי המאורות, בהסתלק ההשגחה. הקורא ההולך בעקבותיו של המשורר, הניצול, יורד עימו עד שאול תחתיות, אל הגיהינום שבו מתרחש, כמו בחלום בלהות, רצח החפים מפשע לנוכח שתיקת האדישים או חיוכם של השמחים לאיד. אך אלי ויזל אינו אדם שבור או מנוצח. להיפך. ספריו הם ביטוי נעלה למאבקו של היהודי המורד, המסרב לקבל את הדין,הנאבק על אמונתו. יצירתו כולה היא בבחינת חשבון נפש נוקב היורד עד שורשי ההוויה. כל אחד מגיבורי סיפוריו של ויזל מתגלה לעינינו כאיוב בן-זמננו, הנאבק ללא הרף עם אלוהיו וממשיך, מוכה ופצוע, להאמין בנס הגאולה ובביאת המשיח. דרכו הספרותית של הנער המתחילה בסיפור "הלילה" מביאה אותו בסיפורו "הקבצן מירושלים" אל הכותל המערבי, הוא כעד מסתורי המצטרף אל חיילי צה"ל המבקיעים את החומות. בספר זה מבקש הסופר לפענח את סוד קיומו של עם ישראל, את חידת עוצמתו הניצחית.