"תחתינו נפרשה העיר כמניפה. עשרים ותשעה אלף אנשים גרים בסחנין, ציינה האם, ואנחנו הבענו פליאה נוכח גודלה. ברור, אישרה האחות המאורסת, סחנין יותר גדולה מתל אביב".
בבוקר קיץ בהיר, חודשים ספורים לאחר שהשתחרר, יצא צעיר ירושלמי לטיול שאחרי צבא, ועבר לסחנין. הוא קיווה לשוחח עם ערבים, ללמוד לדבר בלשונם, ובעיקר לכתוב על קבוצת הכדורגל של העיר מתוך מסורות של ספרות ספורט לועזית – ונכשל בשתיים משלוש מטרותיו. ספר זה מתעד את כישלונו ומתאר את השנה שבילה בעיר, וכיצד היא נעשתה לו בית.
זהו סיפור על המקום היחיד בחברה הישראלית שבו ערבים פוגשים יהודים כשווים, ועל חשיבותו עבור בני העיר ומקצת בנותיה. אין זה ספר על כדורגל, גם לא על האוכלוסייה הערבית בישראל; זהו ספר על החברה הישראלית, ועל הישראליות, מנקודת מבט אחרת.
טדי פסברג גדל בירושלים כאוהד בית"ר אדוק. כיום הוא מלמד ספרות יוונית עתיקה בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב.