"שמי אמאן, אני עומדת לספר את הסיפור שלי לכל העולם..."
כך פותחת אמאן את סיפורה המרגש, שראשיתו באותה תקופה שבה "היה מלך שהנהיג את כל האזור..."
באותם ימים שבהם התנהלה מלחמה גדולה בין שבטים "והשבט של סבתא שלי הפסיד במלחמה..."
אמאן הוא סיפור אינטימי, כובש וגלוי לב על מאבקה של נערה סומלית על כבודה, על אמונותיה – על חייה. סיפור של מצוקה כואבת ושל נחישות מדהימה לנוכח דיכוי חברתי קשה ואלים.
זהו סיפורו של עם רחוק שנוהגיו ומנהגיו זרים, מוזרים ולעתים לא מובנים לבני המערב.
זוהי גם אגדה עממית יפהפייה, מלוטשת בברק הדרמטי המאפיין את אמנות הסיפור שבעל פה; תרגום עשיר וססגוני להפליא של "החיים כפי שהיו" ל"חיים כפי שסופרו".
סיפורה המרתק של אמאן הוא סיפורה של נערה סומלית שגדלה בחברה שבה האזרחית הפגיעה ביותר היא הילדה, הנערה, האשה. זהו סיפורה של ילדה שחרף התנגדות אמה עברה ניתוח מילה כמנהג המקום.
נערה שנישאה לגבר בחברה שבה "הגברים סקרו אותך כאילו את בעל חיים שהם מתכוונים לקנות. הם בדקו את השיניים שלך, את השיער שלך ואז היו אומרים לך להסתובב כדי שיוכלו לראות את כל גופך..."
אשה שברחה מבית בעלה ועל כן נחשבה למכשפה המביאה מזל רע, נודתה וכונתה בפי כול "שרמוטו" – זונה.
אמאן אכן הפכה לזונה, מנווטת את חייה בין גברים שבזים לה, אבל דואגים למחסורה, אך דווקא כך גילתה את אישיותה, את זהותה ואת עצמאותה.