מחזה מוזר. השמש כבר זרחה בכל הדרה, הים היה כחול, גלויה מצוידת של ממש, והמצוק היה זרוע בתים לבנים, בנייני פאר וכמה חווילות שנדאו כארמונות דמיוניים. זה לא נראה ממשי, אבל לבה של נאסימה פעם בכוח, היא חשה בזיעה המרטיבה את רקותיה, את כפות ידיה. היא לא הבינה, זה היה כמו שנאה, תערובת של משיכה ושל תיעוב, זכר רגשותיה כלפי מוגואר. בעצם, אולי טעתה, אולי לא הייתה זו אלא תמונה, חלום של ילדה הרואה יום אחד פפינה המופיעה מעל קו האופק. היא נזכרה בבוקר שנו הגיעה הספינה מזל הים. כאילו למענה באה, כל מפרשיה מתוחים בשמש, גבוהים כל - כך, שני משולשים חדים, לבנים מאוד, על רקע הים הכהה. כאילו שבה והביאה עמה את אביה, למענה, למען הילדה הקטנה העומדת, ידה לחוצה ביד אמה, על דרך חומות הביצורים, כלואה בבדידותה ובייאושה הנוקב, כל מי שנקעה נפשו מרומנים על התפוררות המשפחה המודרנית, 'סקם והעיר הגדולה', סיפורי קוסמים וכשפים ו'ספרי טיסה' ימצא בספרו זה של לה קלזיו, מגדולי סופריה של צרפת בת זמננו, את מה שרק סופרים אירופיים ואמריקניים מעטים מסוגלים להציע לקוראיהם בימינו. משהו מן האקסצנטריות של ז'אן מארי גוסטאב לה קלזיו קשור בביוגרפיה יוצאת - הדופן שלו. יליד ניצה ()NICE שלחוף הים התיכון (אפריל 1940), בן לאב אנגלי ואם צרפתייה, מוצאו ממשפחה שהיגרה במאה ה18 - מחבל ברטאניה (Bretagne) שבצפון - מערב צרפת לאי הקטן מאוריציוס באוקיינוס ההודי, מושבה צרפתית שעברה מאוחר יותר לידיים אנגליות, לכתוב - שירים, סיפורים, רשימות, נובלות - החל בגיל 7 או 8. לאחר שהשלים את חוק לימודיו וזכה בתואר הדוקטור שלו באוניברסיטה של עיר הולדתו, יצא לה קלזיו לאנגליה ולימד באוניברסיטאות של בריסטול ולונדון, את שירות החובה הצבאי שלו מילא כמורה לצרפתית בבאנגקוק, בירת תאילנד, במסגרת תכנית הסיוע הצרפתית למדינה זו, תקופה ארוכה שהה במקסיקו, משם יצא למסעות ממושכים באיי הודו המערבית ובפאנאמה, מאוחר יותר חזר לצרפת שבדרומה הוא מתגורר כיום, נשוי לאנתרופולוגית, שאל מסעות המחקר שלה בתרבויות קדומות הוא מתלווה, ביקר ברבות מארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון, כולל ישראל, שעליה גם כתב ספר. על ספרו המדבר (Desert) זכה בפרס הגדול של האקדמיה הצרפתית על שם פול מוראן (.)Morand ספרו הראשון שתורגם לעברית, דג זהב, ראה אור בספרית פועלים בשנת 1997. על ספרו משחק המזל, הכולל גם את הנובלה אנמלי מאלה, הוא כותב: "שני הרומנים הקצרים (או הנובלות הארוכות) שבספר זה נכתבו בהפרש של חמש - עשרה שנים. נדמה לי כי הם עוסקים באותו תהליך חניכה ,(apprentissage) באהבת הטבע, אבל גם ברוע, אבל כעת, בשעה שאני מצרף אותם זה לזה, איני יודע בדיוק מי מהם הוא תמונת הראי של חברו".