פרימו לוי בנה את שלושת מחזורי הסיפורים שבספר זה, פרי כתיבה של שש שנים, אחרי שכבר היו מאחוריו 'אם זה אדם', 'ההפוגה' ו'הטבלה המחזורית'. במחזור הראשון, "עבר־קרוב", יש תריסר סיפורים ממחנה העבודה באַוּשוויץ, רחוקים מכל סטראוטיפ צפוי. כולם אנקדוטות פיקנטיות, צבעוניות, המסיטות את היקום השחור אל רגעי הפוגה, יוזמה, אחיזה בחיים ובאנושיות; רגעים שפלשו אליהם חיוניות ואפילו עליצות.
התחכום הספרותי של מי שנראֶה כמֵשִׂיח לפי תומו על חומרים "מן החיים", החום האנושי של לוי, יכולתו לסובב סיבוב קל פרטים אפיזודיים כדי שיאירו את השאלות הקיומיות הגדולות, ניכרים כאן בכל עמוד.
24 הסיפורים האחרים כולם בדיוניים, גם כשאינם נראים כך. הם חגיגה של סיפורים חריפים ומבריקים, עתירי דמיון, שלוי "סוטה בהם" (כלשונו) "מן התלם" המזוהה אתו. בשער השני אלה סיפורי פנטזיה, מדע בדיוני וטבע, מרוחקים בזמן, במקום, או בסוג העולם האפשרי. השער השלישי מביא הווה כמו־ריאליסטי של מצבים יוצאי־דופן.
אבל מבט נוסף עשוי לגלות לנו שהסיפורים הבדויים הללו אינם אלא הַתָּקוֹת מטפוריות סמויות של הנושאים המרכזיים של 'אם זה אדם' ושל 'הטבלה המחזורית': כתיבתו האוטוביוגרפית של לוי מוסטת בהם לעולמות אחרים – סיפורים על קטסטרופה חללית של כוכב ענק, המתפוצץ במרחק שנות אור; על קרבות פטישים אכזריים בין גלדיאטורים למכוניות; על מפלצת רוע הכלואה במקדש; על עולם של בני־אדם היברידיים ה"מזוהמים" בגֶנים של צמחים ובו צעירה החושקת שדובדבן יפרה אותה; על אתנוגרפים כלואים במחנה של פראים בבוליביה; על המצאה אסונית של צבע המכחיד את הרוע העולמי; על זן של מכרסמים שההפריה נעשית אצלם ממרחק, בסיוע הרוח; על וירטואוז של פלינדרומים, שמשפטיו זורמים להפליא לאחור... אכן, 24 הסיפורים שכאן הם הילוך אחורי אל לוי־עצמו.