"היֹה היה פעם אב שהזדקן, ולפיכך הוא ביקש לקבץ את בניו ואת בנותיו – ארבעה, חמישה, שישה, שמונה במספר."
גינטר גראס כותב ברומן ההמשך המענג הזה לספרו קילוף הבצל בקולם של שמונת ילדיו, המקליטים את זיכרונות הילדות וההתבגרות שלהם. הם מתארים את אביהם הנוגע-מרפרף בשולי חייהם תוך כדי כתיבת ספריו, ולצדו את דמותה של מארי: ידידת משפחה, אולי גם מאהבת, שהתמונות שקולטת קופסת המצלמה המיושנת שלה, האגפא-בוקס, מספקות לסופר רעיונות לספריו. בו בזמן חושפות התמונות האלה את האמת שמאחורי שגרת היום-יום, חוזות את העתיד, מספרות על מה שהיה יכול להיות ומגשימות באופן חזותי את משאלות הלב של המצולמים. הילדים דנים בטיב הקסם הזה: האם המצלמה הקסומה היתה מקור השראה לאביהם, ואולי היא מייצגת את הכוח הטמון באמנות עצמה?
גינטר גראס נולד בדנציג באוקטובר 1927. לאחר שחרורו ממחנה אמריקני של שבויי מלחמה התמחה בסיתות אבנים ולמד גרפיקה ופיסול בדיסלדורף ובברלין. בשנת 1956 הופיע ספר השירה הראשון שלו בלוויית ציוריו, ובשנת 1959 ראה אור הרומן הראשון שלו, תוף הפח. בשנת 1999 הוענק לו פרס נובל לספרות. גראס גר בגרמניה בקרבת העיר ליבק.
"גינטר גראס מספק הצצה בדיונית, מעניינת ומפותלת אל חייו דרך עיניהם של ילדיו".
בוקליסט
"זה אולי לא ספר זיכרונות, אבל זהו תרגיל בחשבון נפש... רומן הכתוב בענווה גדולה. [גראס] מראה נכונות לבעוט בחשיבות העצמית הרגילה של סופר עטור פרסים"
ניו יורק טיימס
"מפגן של סופר מעולה הבוחן ברצינות שמחה וטובת לב ובכנות אינטליגנטית את היחסים בים עבודתו ובין העבר."
בוסטר גלוב