כאשר ג'ייק בארנט היה בן שנתיים, הוא אובחן כאוטיסט.
כאשר ג'ייק היה בן שלוש, קבעו המומחים שהוא לעולם לא יידע לקרוא, ושיש לקוות שיום אחד הוא יהיה מסוגל לקשור בעצמו את שרוכי נעליו.
אלא שחייו התפתחו אחרת:
בגיל שמונה ג'ייק התחיל להשתתף בקורסים ברמה אוניברסיטאית במתמטיקה ובאסטרונומיה, ובגיל תשע הוא התקבל לאוניברסיטה. בגיל שתים־עשרה הוא קיבל עבודה בתשלום כחוקר באוניברסיטה, וכך היה לחוקר האסטרופיזיקה הצעיר ביותר בעולם, ושלושה שבועות אחר כך הוא פתר שאלה פתוחה בתורת הסריגים. עבודתו פורסמה כעבור זמן בכתב־עת מדעי.
בספרה ניצוץ מספרת קריסטין בארנט, אמו של ג'ייק, איך הגיע בנה לאן שהגיע. הסיפור שלה הוא לא רק סיפור מסע מרתק על אֵם נחושה ובנה יוצא הדופן, אלא גם סיפור על כוחה של התקווה, על הניצוץ הפנימי המצוי בתוך כל ילד, ועל האפשרויות המסחררות הנפתחות לפנינו כאשר אנו מצליחים לשמור על ראש פתוח ולומדים להתחבר אל הפוטנציאל האמיתי הטמון בילדים שלנו.