מחוצה לה, הוא גם אצן חובב למרחקים ארוכים, שהשלים עשרות ריצות מרתון ואף ריצת אולטרה מרתון ל-100 ק"מ.
על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה הוא ספרו האישי ביותר של הסופר היפני, המאפשר הצצה נדירה לנפשו ולחייו של מחברם של רבי מכר רבים, גדול סופרי יפן כיום ואחד מהסופרים הזרים הנקראים ביותר בישראל.
מורקמי הוא זוכה פרס פרנץ קפקא לשנת 2006 ופרס ירושלים לשנת 2009. בין ספריו שראו אור ב"כתר" וזכו לשבחי הביקורת: "יער נורווגי", "קפקא על החוף", "ריקוד האדמה" ו"לרקוד לרקוד לרקוד".
"...כשאני רץ אני פשוט רץ. עקרונית אני רץ בתוך ריק. אם לומר זאת במהופך, אולי עלי לומר שאני רץ כדי להשיג את הריק. וגם אל תוך הריק הזה מתגנבת לה, כדרך הטבע, מחשבה מזדמנת. זה רק טבעי.
כי בלבם של אנשים לא יכול להתקיים ריק אמיתי. נפשם של בני האדם אינה חזקה מספיק כדי להכיל ריק אמיתי, והיא אף איננה עקבית. עם זאת, המחשבה המתגנבת אל מוחי כשאני רץ איננה יותר ממשהו המשועבד לריק. זוהי מחשבה שערכה אינו טמון בתוכנה, כי אם בהיותה ציר הריק.
המחשבות העולות בראשי בזמן שאני רץ דומות לעננים. עננים בגדלים שונים ובצורות שונות. הם באים והולכים, אבל השמים נשארים שמים. העננים אינם אלא אורחים. הם חולפים ונעלמים ונותרים רק השמים. השמים הם רק דבר מה שקיים ובה בעת אינו קיים. הם עצם מוחשי ובה בעת אינם עצם מוחשי. ולנו לא נותר אלא לקבל כמו שהיא את עובדת קיומו של מין מכל עצום ובלתי מוגדר שכזה, ולבלוע אותה"...