החלקיקים האלמנטריים - יד שניה

מחברת רב־המכר הענק 'אור בין האוקיינוסים' חוזרת בספר שאי אפשר להפסיק לקרוא

איך ממשיכים לחיות אחרי מעשה בלתי הפיך? איך מנווטים בדרכים לא מוכרות, ולמי פונים כשאין תשובות נכונות? אלו השאלות שעומדות במרכזו של האפוס המשפחתי עוצר הנשימה של מ"ל סטדמן.

1958, מרחבי הפרא של מערב אוסטרליה, אדמה אדומה משתרעת עד האופק, השמש חורשת תלם בשמיים; על הקו האדום הישר המפלג את העצים המעטים מתקדמת משאית יחידה. במושב הקדמי מצטופפים שלושה מבני משפחת מֶקבּרַייד. זהו יום רגיל בחייה של משפחת חוואים, אנשים קשוחים שמגדלים צאן מזה דורות על פני מיליון דונמים צחיחים באחד האזורים המרוחקים והקשים בעולם.

יום רגיל אחד, בדרך בודדה, תחת שמיים כחולים אינסופיים, המשאית סוטה ממסלולה. תוך שניות, חייה של כל משפחת מקברייד מתנפצים. התאונה היא הראשונה מתוך שרשרת אירועים שיהדהדו עוד שנים קדימה וישפיעו על חייהם של כמה דורות במשפחה.

חיים רחוקים הוא סיפור על משפחה ועל שייכות, על חמלה ותקווה, ועל אנשים המנסים לעשות כמיטב יכולתם למען עצמם ולמען אחרים. זהו רומן אפי הבוחן את חייה של משפחה אחת ושל הקהילה שלה, ואת הסודות שהם מגוננים עליהם כדי לשרוד.

זהו ספרה השני של מ"ל סטדמן. ספרה הקודם, אור בין האוקיינוסים, ראה אור בהוצאת כתר, נמכרו ממנו מיליוני עותקים ברחבי העולם, הוא תורגם ל־ 45 שפות ועובד לסרט.

"כדור ההריסה מתחיל להתנודד בתנועות הולכות ומתרחבות... ואז הוא מוטח בכוח בכתפה הימנית של הילדה... כמה לבֵנים כבר נופלות... הראש, הידיים, הקשת של חבל הקפיצה. הילדה חסרת אונים. היא נותנת להביט בה ולהרוס אותה".

ההריסה הברוטלית של התבליט הענקי (20 מטר גובהו) "ילדה קופצת בחבל", יצירתו של קוֹ וֶסטֶריק שעל הקיר של מטה המשטרה ברוטרדם, מניעה את הרומאן של אנקוויסט ומהדהדת בו לאורכו. גיבורת הספר, אליס אַאוּכוּסטוּס, צופה בה מאובנת, בסרטון אילם במחשב שלה, והיא תעניק לה קול מפתיע.

אליס היא קומפוזיטורית שאפתנית עתירת הצלחות בינלאומיות. בהולנד היא המלחינה הקלאסית הראשונה בשדה הנשלט בידי גברים. הקריירה שלה הולכת וממריאה. התזמורת הסימפונית המלכותית מזמינה אצלה יצירה לתזמורת גדולה, לחגיגות יובל המאה של התזמורת.

אבל המחוזות האחרים של חייה הם רצף של כישלונות מכאיבים. שם אליס נושאת את תודעת היותה דחויה ובלתי־ראויה, כבת לאמא פּוֹסלת ולאב חסר־עניין. ועדיין מעיבה עליה הטראומה של רומאן נעורים עם המורה הנערץ שלה לקומפוזיציה, המבוגר ממנה ב־40 שנה, פרשייה שהסתיימה בהפלה טבעית, שהיא ממשיכה להסתיר מכולם, אפילו ממארק, שלו היא נשואה בהווה.

מארק הוא עורך־דין מסחרי, אדם מאוזן שעולמו רחוק מאוד מעולמה, אך היא נתמכת באמפתיה ובשלווה שלו, במיוחד בגיהינום של טיפולי הפוריות האינסופיים שלה, שהם רצף של תבוסות, כאילו משהו בה הורג את הזרע של מארק, או כאילו באמצעות ההלחנה היא מונעת מהילד להיכנס.

"אין אפילו מלחין חשוב אחד שהיו לו ילדים", אומרים לה (ושוכחים את באך). "ילד טורף את כוח הרצון ואת הריכוז... אם יהיה לך ילד את גמורה בתור מלחינה". תחילה נדמה שהספר יעסוק בקונפליקט השגור בין קריירה לאימהוּת, או בין יצירה לבין התמסרות לילדים. אך אנקוויסט סוחפת את קוראיה, בריתמוס המאופק המפורסם שלה ובמבטה האנושי המדויק, אל תפנית דרמטית בעלילה, דווקא כשכבר אי־אפשר להמשיך בטיפולי הפוריות, תפנית המטילה אור חדש על נחישותה של אליס להיכנס להיריון.