הנערות ממטע התפוחים הוא ספר על זיכרון ובעיקר על שכחה. הוא ספר על שתי נשים, שעשרות שנים מפרידות ביניהן, וגם אי הבנה אחת, שלא ברור אם אפשר לתקן. זהו ספר על אומץ וספר על אהבה, אבל בעיקר על חברות נפש. וזה ספר שנכנס אל הלב ולא עוזב.
לאחר שאמה של פרנקי הקטנה מתה, היא גדלה אצל סבתה, אישה עשירה וידועה, קרה ומרוחקת. ברגע שאפשר היה, ובעקבות מה שנתפס בעיניה כבגידה של הסבתא, עזבה פרנקי את הבית מבלי להביט לאחור, כדי להקים לעצמה חיים חדשים כעיתונאית. אבל מישהו מהעיתון ידע, מתברר, על הקשר המשפחתי ושלח דווקא אותה לסקר אירוע צדקה שסבתה, ויולט, ארגנה. השתיים ייפגשו בו, כמובן, והמפגש יזעזע את עולמן.
עשרות שנים קודם לכן, ב-1940, נמלטה גם ויולט, אז נערה צעירה, ממשפחתה ומלונדון המופגזת ונשלחה אל הכפר לעבודות חקלאיות, שם פגשה נערות נוספות שמילאו את מקומם של הגברים שיצאו להילחם. הרחק מהבית ומכל השגחה, איש לא הגן על הנערות והיה מי שידע לנצל זאת. שם גם נולד הסוד שוויולט תשמור לעצמה כל חייה.
המסע של השתיים - של ויולט המבוגרת אל קרעי זיכרונותיה, ושל פרנקי הצעירה שמבינה פתאום הרבה יותר - יאפשר להן לסגור פרק בעברן ולהמשיך קדימה – זו כדי להתפייס עם עברה וזו כדי לפתוח בחייה כבוגרת.