הערת המחבר
את ההשראה לכתיבת ספר זה, כמו את ספרי ״חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן״, העניק לי דודי האהוב אדי ביצ׳מן, שלחם במלחמת העולם השנייה ותמיד חשב שהוא ״סתם אחד שלא עשה כלום בחייו״.
כשהייתי ילד, אדי סיפר לי על הלילה שבו כמעט מת בבית החולים. הוא התרומם מעל גופו וראה את אהוביו מחכים לו בקצה המיטה.
מרגע זה גן העדן היה מבחינתי מקום שבו רואים את האנשים שנגעו בחיינו על פני האדמה, וזוכים לפגוש בהם שנית. אני מכיר בכך שזוהי תפיסתי האישית. ישנן השקפות אחרות ותפיסות דתיות שונות וכולן ראויות לכבוד.
רומן זה, וגרסת החיים אחרי המוות המוצגת בו, הם בבחינת משאלת לב, לא אמת מוחלטת. משאלת לב שאהובינו, כמו דודי אדי, זוכים לשקט ולשלווה שחמקו מהם על פני האדמה, משאלה שנבין כמה כולנו משפיעים זה על זה מדי יום בחיים היקרים האלה.