ג'וגנו ואהובתו צ'אנדה - שחיים בעיירת מהגרים נחשלת של יוצאי פקיסטן בלב אנגליה - נעלמו. בקהילה הצפופה רוחשות השמועות על הירצחם בידי אחֶיה של צ'אנדה על רקע כבוד המשפחה: בני הזוג חיו יחד בחטא, ללא נישואים.
שמאס, אחיו של ג'וגנו, הוא פקיסטני משכיל וליברלי שאינו דבק בחוקי האסלאם הנוקשים הנהוגים בידי רוב האנשים בקהילתו. אשתו כאוכב, לעומתו, היא דתייה אדוקה שממלאה באופן עיוור אחר כל ציוויי האסלאם בצורתם הקנאית ביותר.
שלושת ילדיהם של בני הזוג לכודים בין הדרישות הבלתי מתפשרות של קהילתם לבין ערכי המערב שהם נחשפים אליהם בהיותם אזרחים בריטיים. הבן הבכור נטש את לימודי הרפואה כדי להתמסר לציור, למגינת לבה של אמו, ואם לא די בכך הוא גם נשא אשה בריטית והוליד להם נכד "בן תערובת".
הבת, שהשיאו אותה לבן-דוד בפקיסטן בהיותה בת 16, חוזרת לאנגליה גרושה, אחרי סבל נורא שהמיט עליה בעלה האדוק. הבן הצעיר נמלט מהבית בגיל ההתבגרות, ומאז הוא לא מדבר עם אמו. סיפור היעלמותם של צ'אנדה וג'וגנו משבש לחלוטין את חיי המשפחה המתוחים ממילא.
למרות היותו של מפות לאוהבים אבודים משופע בסיפורים על אכזריות, אי צדק משווע ובערות, והכל בשם האמונה הדתית העיוורת - האהבה והתקווה לא יוצאות לרגע מהתמונה. הן מלוות את הסיפור כל הזמן ומבצבצות גם מבעד לפצעים העמוקים ביותר. ג'וגנו, האח והדוד האהוב שנרצח, הוא המת הכי חי שיכולנו לדמיין. דמותו הצבעונית, האוהבת והחיונית מרחפת ומשפיעה מזוהרה כמו הפרפרים היפהפיים שהוא חקר כשהיה בין החיים.
הסיפור עשיר בתיאורים בלתי נשכחים, המאירים את הפינות האפלות ביותר בתוך המורכבות הבלתי נסבלת של חיי הגיבורים. נאדים אסלאם מפליא לבטא את כאבם, געגועיהם וייסורי אהבותיהם האסורות בסגנון פיוטי, שוקק ורגיש.