עולמם המרוטש, השסוע, הזועק, של אלמנות המלחמה ויתומיה, עולם שכולו עצבות, קם לעיני הקורא ברומן המרתק של היינריך בל על הבית ששומריו נפלו.
שני בתים, ביתה של אלמנת המשורר ובת המיליונר, וביתה של אלמנת המסגר, הנאבקת על קיומה מתקשרים באמצעות הילדים, החברים לבית-הספר, אך שונים כל-כך בהכרת אמיתות-החיים. בבית העשיר יש שפע וגם טוב-לב, וגרים בו בחסד כמה אנשים זרים, אחד מהם הוא חברו הטוב של המשורר שנפל. אולם דרכי האהבה חסומות, אולי לעד. בבית העני באים לגור גברים מקריים, קרים, אנוכיים, שנואים על הילדים. הזמן החולף הוא הזמן הנצחי: מה שהיה זה יהיה, תמיד עולם של מצוקות, של הגדולים והקטנים, עולם של געגועים למי שלא ישוב עוד, אכזריות גדולה ורחמים גדולים, זו תמונת העולם שלאר המלחמה על-פי היינריך בל.