עֲנָנָה מְשֻׁנָּה מִתְקָרֶבֶת אֶל הָאַרְמוֹן שֶׁל הַנְּסִיכָה מַגְנוֹלְיָה וּמְרִיחָה כְּמוֹ צָרָה צְרוּרָה. הִיא מַסְרִיחָה יוֹתֵר מֵחִתּוּלִים מְשֻׁמָּשִׁים אוֹ מִפַּח אַשְׁפָּה בְּיוֹם קַיִץ חַם, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהַנְּסִיכָה בְּשָׁחֹר וְנוֹקֵם הָעִזִּים מַצְלִיחִים לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּה, הִיא צָצָה בְּמַמְלָכָה שֶׁל נְסִיכָה אַחֶרֶת. גִּבּוֹרוֹת בְּמַסֵּכוֹת וְחַבְרֵיהֶן הַנֶּאֱמָנִים מִצְטָרְפִים כְּדֵי לַעֲזֹר, אֲבָל אֵיךְ נִלְחָמִים בְּצַחֲנָה מִסְתּוֹרִית שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא מֵזִיז לָהּ?