"קשה לאדם להאמין ששולחים אותו למוות על לא עוול בכפו וללא סיבה הגיונית. מוח האדם אינו יכול לתפוס זאת. זהו אולי ההסבר לכך שלמרות המסע המטלטל ברכבת היתה בנו תקווה והיינו אופטימיים." (שרה ליבוביץ, עמ' 17).
כיצד מצליחה נערה בודדה לשרוד את התופת של אושוויץ? האם ערכים כמו אומץ, אמונה ועזרה לזולת שלאורם התחנכה היו עשויים להצילה, ובכלל – האם היו אסירי המחנות מסוגלים לשמור על צלם אנוש גם במקום חסר אנושיות?
שרה ליבוביץ, ילידת צ'כוסלובקיה, שרדה את מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו בהיותה בת 16 ונותרה יחידה מכל משפחתה. הספר מקפל בתוכו את השואה והתקומה, הפרטי והכללי, מהעלייה לרכבות ועד העלייה לארץ ישראל; ובתווך – אושוויץ, גיהינום מעשה ידי בני אדם.
הסיפור מסופר בשני קולות: זה של שרה ליבוביץ ניצולת אושוויץ, וזה של בתה, אתי אלבוים, המביאה את קולם של בני הדור השני לשואה. שני הקולות האלה נשזרים ברקמה אחת של כאב, זיכרון, עוצמה והנצחה. הדור הראשון שרד על מנת להעיד ולספר את האמת על מה שהיה. הדור השני מתגייס על מנת לקיים את הבטחתו – לְעולם לא ניתן לָעולם לשכוח!
זהו סיפורה של נערה אחת בת 16. זהו סיפורו של העם היהודי. זהו סיפורה של האנושות.
שרה ליבוביץ היא אשת עדות, פעילה ומתנדבת, אמא לשלוש בנות וסבתא לנכדים ולנינים רבים.
אתי אלבוים היא סופרת, עיתונאית ומחזאית, אמא לשישה ילדים.