ליאנה טייפר החליטה להקדיש לו עוד קצת תשומת לב: מניות חברת "קורסו" שוב עלו עליה מתונה בבורסה המקומית. קורסו הסיר את משקפיו כדי לנקותם בממחטה המקומטת. בלעדיהם היה מראהו פגיע יותר, והוא ידע זאת היטב: כולם חשו לעזור לו לחצות את הכביש כשהיה מפלבל בעיניו כארנבון קצר - רואי. "זו העבודה שלך?" שאלה. "לאשר כתבי - יד?" הוא הנהן, פחות או יותר. האלמנה נראתה לו מטושטשת, קרובה אליו במידה תמוהה. "לפעמים. אני גם מחפש ספרים נדירים, תחריטים ודברים דומים. תמורת תשלום". "כמה?" "תלוי", הוא הרכיב את המשקפיים, וקווי גופה של האשה שבו להתחדד , נקיים, על רשתיות עיניו. "לפעמים הרבה ולפעמים מעט, יש עליות ומורדות בשוק". "אז אתה מין בלש, מה?" העזה לומר בנימה משועשעת. "בלש של ספרים." זה היה הרגע לחייך. הוא עשה זאת וחשף את שיניו הקדמיות, בצניעות מחושבת בקפידה. "אמצו אותי מיד", אמר החיוך.