בגיל חמישים ברנאר מרגיש שכל חייו מתפרקים . אשתו נטלי מבקשת פרידה זמנית ; אולי כמה ימים כמו תייר בבית–מלון דווקא ימצאו חן בעיניו ? אליס בתו נוסעת לסאו–פאולו ; מה הסיכוי שהיא תחזור לפריז ולא תפגוש נגן בוסה–נובה שישכנע אותה להישאר בברזיל לנצח ? ונוסף על כך , ברנאר נתקל בקשיים במקום העבודה . הייתכן שלהיות איש הגון עם “פרצוף של בנקאי ” הוא כבר לא יתרון כמו שהיה בשנות השמונים ? הוא עדיין לא מבין למה משמיצים כל כך את העשור הזה - מצידו שנת 1982 יכלה להימשך לעד . ואז ברנאר עושה את הדבר המטורף ביותר שאדם שפוי בן חמישים יכול לעשות – הוא חוזר לגור עם ההורים שלו . בעודו מוקף בפוסטרים מצהיבים של “פינק פלויד ” , הוא תוהה אם החיים שלו יכולים להידרדר עוד . ואולי הם בכלל עומדים להשתפר ?
באמצעות הומור שנון ושמחת חיים מהולה בעצבות קיומית שוטח ברנאר בפני הקוראים את החוויות , המחשבות והתובנות שלו על משפחה , התבגרות , בדידות ובעיקר על הדבר המשונה הזה שנקרא חיים .
ברנאר , זה אני הוא ספרו החמישי המתורגם לעברית של דויד פואנקינוס , אחד הסופרים הצרפתים המצליחים והאהובים . קדמו לו רב–המכר ‘העדינות ’ , ‘המזכרות ’ , ‘אני מרגיש יותר טוב ’ ו’שרלוטה’ שראו אור בהוצאת “כתר ” . “בספרו החדש פואנקינוס מוכיח שהוא לעולם לא מאבד מהרעננות או מחוש ההומור המשובח שלו – גם ( ובעיקר ) כשהמצב נראה נואש . ” ל’אקספרס