בגיל 41, רגע לפני שסגרתי עסקת ענק שתקפיץ אותי למגרש של עורכי הדין הבכירים במשק, נשלח אליי אות חיים מאיציק, אחי הגדול. עד רגע זה ובמשך שלוש עשרה וחצי שנים, חלמתי שמדובר בטעות בזיהוי ואחי מעולם לא נהרג בקרב ההוא בלבנון.
המסר המצמרר הזה התחיל שרשרת אירועים אשר אילצה אותי להתמודד עם ניסיון סחיטה אכזרי שאיים למוטט אותי מקצועית ואישית, עם איומים שספגו שתי בנותיי הקטנות, מסר שערער עוד את מערכת היחסים המתפרקת עם סיגל, אשתי.
נאחזתי במטוטלת שהתנודדה כאחוזת תזזית, שוב ושוב, נע בין תקווה גדולה לייאוש נורא, באפשרות להתאחד עם אחי הגדול.