'מר מאני' אינו רק הנסיון הספרותי הנועז ביותר של א.ב. יהושע עד כה, אלא גם, להרגשתי, אחד הרומנים הגדולים של הספרות העברית החדשה. זהו ספר רחב - יריעה, רומן ים - תיכוני, סיפורה של משפחה ספרדית לאורך כ200 - שנה, הנחשף באמצעות 5 שיחות בנקודות צומת היסטוריות.
המשוחחים (שאת חלקו של אחד מהם על הקורא תמיד להשלים) ``נשאבים`` אל סיפור המשפחה ותוהים איש על חידת המאני שלו, המחליף זהות מדור לדור.
חמשת החלקים כתובים בדמיון מרשים, בהומור, בווירטואוזיות של חילוף סגנונות, והמשמעות צומחת מתוך היחסים שביניהם. הקורא מתקדם בספר ``בכיוון הנגדי``, מן ההווה לעבר; אבל יש לקרוא בו פעמיים - פעם שניה מסופו להתחלה - ורק אז ייחשפו הקשרים שבתוך החומר ``התמים``. הספר מושך אל נקודת - המוצא שבסופו.
זהו מסע אל לבירינת ה`שייכות` וה`זהות` ברב - קוליות של היבטים: משפחה, עדה, לאום, גזע ועד להיסטוריה ולשורשים הקדם - היסטוריים. מעבר לפסיכולוגיות האישיות מותווה מסתורין של נוסחה רשומה - מראש של משפחה משובשת;
כל מאני ``ישן במיטתו`` של אחד מקודמיו, מתחבר לזמן אחר והוא רק ``מתורגמן`` או ``מחליף`` שהעילות לפעילותו הכפייתית הן אך תואנה למשהו אחר;
וכל מאני מתנועע בין בבואות שמשתברות לדמויות רפאים. לממשות של `השייכות` פנים כפולים. תולדות משפחת ``מתאבדים`` זו הם שורת נסיונות של ביטול, מרידה ופריצת גדרות; דווקא החריגה היא הנוסח החוזר. וה`שיכות` הזו היא גם פקיעת הזהות העצמית, יציאה מן הקיום והזמן האישיים.